חלק 1- לפעמים חלומות מתגשמים - תאילנד עם הילדים

לא החלטה קלה לנסוע עם 2 ילדים בני 7 לבד לתאילנד, אבל תאמת שהם משתלבים מהיום הראשון ממש יופי יופי.

את הטיסות עשינו ברצף עד לאי קוסמויי, עם קונקשנים קצרים -; אולי קצרים מידי. הטיסות היו ממש מעולות מועילות וקלות. הכל הלך חלק והילדים מתנהגים למופת, ממש סבלנים ומזה נוחים. רוב הטיסה ישנו- והבעיות היחידות שיש עד כה זה שהם לא ממש מרוצים מהאוכל של המטוסים.

בטיסה בדרך לקוסמויי (08.08.12)- כל המראה ונחיתה ההתרגשות של הילדים גדולה- והם ממש מתלהבים מכל תזוזה קטנה וכל רעש. נחתנו בקוסמויי- שדה התעופה מהאגדות -; כולו פתוח ומורכב מכמה ביתנים מעץ בסגנון תאילנדי כמובן. יפה ומרנין. ניסיתי לצלם כמה שיותר- אבל הילדים עושים פוזות ואני לא יכולה לצלם את עצמי......

תפסנו מהשדה מונית למלון -5 דקות נסיעה ונפרדנו לנו מ400 באט... טוב לפחות ניתן לנשום לרווחה שהגענו בשלום. המלון FX בחוף צ'אוונג נעים ונוח- קיבלנו חדר עם מיטה זוגית ענקית, המקלחת מרווחת, ללא אמבטיה וארונות מסודרים ומספקים. המלון שקט ונעים ועם זאת מרכזי ונמצא מרחק 5 דקות הליכה מבית חבד.אחרי רחצת ערב בבריכה שנמצאת על הגג יצאנו לאכול בבית חבד ולהכיר קצת את הסביבה באופן רגלי, חזרנו למלון עייפים אך מרוצים. למזלי..... הבאתי בנוסף למחשב נייד גם כבל HDMI שמאפשר חיבור מהיר של המחשב לטלוויזיה בחדר אז יש לנו את האפשרות לראות סרטים בעברית שהבאנו אתנו, הלילה זה היה מדגסקר.... העיקר שהילדים מרוצים.

הימים בקוסמויי שמחה וצהלה.... הילדים גילו את אמריקה ומתלהבים מזה שאני מתמקחת על מחירים ומוציאה להם דברים בחצי המחיר ואולי קצת פחות... שיעור במתמטיקה או שיעור בחיים -; בכלמקרה זה תפס חזק פה........ אחרי יומיים של היכרות של העיר כולל שווקים מרכזיים, מסעדות שוות, סופר מרקטים ואפילו קניון. הילדים כבר דיי מגובשים מה הם רוצים: לאכול סופלה במסעדת בזיליקום, לשתות שוקו, קולה או קולה זירו כל היום, בריכה בבית ואם אפשר שהבית הזה יהיה בקוסמויי הם בכלל יהיו מרוצים.

ביום שישי (10.08.12) הלכנו לקבלת שבת בבית חבד- לא היו שם נרות להדליק והייתה הפסקת חשמל -; מה שאומר שגם עם המזגן הם פישלו.. התייבשנו שם איזה שעתיים כדי לשמוע כל מיני מזמורים לדוד לשאול למשה ולכל השאר... בהתחמקות אלגנטית לעבר היציאה... אחרי שהגענו למלון שלנו -; הבנו שבכלל הקידוש החברתי של בית חבד מתקיים אצלנו בחדר אוכל של המלון....... טוב הזוי- אז הצטרפנו שוב כדי לשמוע קידוש ולשיר שירי שבת- כולל שיר למעלות וכל העולם כולו- הילדים היו קצת מופתעים מכמות האנשים שמכירים את השירים וזרמו עם הבלאגן...אחרי 3 שעות מייגעות - גיבשתי דעה חד משמעית לשבת הבאה כאן- בית חבד וואט, הדלקת נרות בחדר במלון- אין. וארוחת שבת במסעדה ישראלית -; כי יש חריימה אמיתי וטעים.

ביום שבת (11.08.12) בבוקר- טיול ג'יפים של יום אחד מסביב לאי. הבוקר התחיל בקולתרועה רמה... האיסוף נקבע ל-8:45 ואנחנו פתחנו את העיניים רק בשעה 8:50.... השעון לא זינזן- אכן בוקר קשה. תוך 10 דקות היינו בלובי אחרי צחצוח מהיר ודחיפת ממתקים לתיק, גילנו בחור שמחפש אותנו בלובי ועוד 6 אנשים שממתינים בייאוש בג'יפ. כאילו שאין גבול לחוצפה ביקשתי שיעצרו לנו 5 דקות בסוון אילוון כדי לקנות אייס קפה בשבילי ושוקו לילדים... בכל זאת -; לא נצא לדרך בלי ארוחת בוקר מזינה: קורנפלקס עם שוקו. אחרי שישבנו בג'יפ והילדים אכלו קורנפלקס והרבה אבק ואני ניסיתי להתעורר על החיים שלי, אפשר להגיד שהטיול התחיל. התחלנו בסלעי הסבא וסבתא המפורסמים- כמה תמונות והמשכנו לעץ ענק בן 500 שנה- עזבו את העץ- צילמנו.... יש ממש במרחק דקת הליכה מתקן לשריפת גופות. אני הסתקרנתי ועשיתי מה שעושים אנשים סקרנים -; הלכתי לבדוק את מי בדיוק שורפים היום.... אז ככה: לא ראיתי מישהו שהולכים לשרוף אבל קיבלתי הרבה מידע: מה נשאר מאנשים אחרי ששורפים אותם- מסתבר שנשארים השיניים וכמה עצמות שממש קשה לשרוף (היה חשוב לבחור גם להראות לי שאריות כדי שאני יאמין). בתאילנד אדם יכול לבחור מה יעשו אתו אחרי המוות, אם הוא לא החליט- שורפים אותו- אבל יש עוד אפשרויות. את שאריות האדם מקבלת המשפחה שנשארה- הם יכולים לקבור את השאריות ולהכין פגודה קטנה לאותו אדם שם הם נותנים לו מנחה- ואז שמתי לב שיש מלא מלא מלא פגודות כאלה בכל מקום!!!!! האי הזה הוא בית קברות אחד גדול לשיניים ועצמות שלא נשרפו....... אמרתי כבר בוקר קשה???? משם בנסיעה מרעננת לספארי- התחלנו ברכיבה על פילים- קנינו בננות לפיל שיהיה נחמד ועלינו על היצור הענק והמגושם הזה. עשינו טיול בתוך הג'ונגל עם הפיל בערך חצי שעה של תפילות שלא ניפול אני והילדים - בדרך נפלה לשי הנעל... הפיל בעזרת הבחור שהנחה אותו נלחץ לעזרתנו והרים לילדה את הנעל... עם החדק -; הגיע אלינו חזרה נעל עטופה ברוק של פיל- הילדים התעלפו מצחוק שהבינו שאני האימא ואני צריכה לקחת את הנעל מהחדק של הפיל! אני לקחתי-שי נעלה וכולם ספגו הרבה יותר מידי טבע. מרכיבה, למופע פילים- משעשע במיוחד! כמובן שהישראלים בראש החנית להשתתפות במופע פילים. היה מעולה! מופע קופים- עם הסבר מייגע על תעשיית הקוקוס באיי- עם תרגום חופשי שלי לילדים- שככה מכינים קוקוס לכדורי שוקולד... - מופע תנינים- דוחה!!!! אז אחרי שבזבזנו הרבה באטים על צילומים עם חיות/ האכלת חיות/ וליטוף חיות- אני יותר לא תורמת לתנו לחיות לחיות!!!! ארוחת צהריים טובה מאוד, מוקפצים למיניהם, אורז חסר טעם ופירות כמובן, המשכנו בנסיעה לנזיר החנוט. בקיצור מומיה בתוך זכוכית עם גלימת נזיר- כנראה שהוא החליט שאותו לא שורפים. משם לtanim magic garden - גן קסום בהחלט!!!!! וואו איזה גן עדן! אני לא שמעתי מעולם על המקום הזה- אבל היה שווה שלקחו אותנו לשם- לא כל יום רואים פינה כזאת, זהו פארק שהיה גר שם נזיר שהיה מפסל בטבע- הוא חיי שם 30 שנה ופיסל שם את נשמתו- פסלים, ספסלים, ציפורים, רקדניות, בתוך הנחל הוא פיסל סוגי חיות- 30 מדרגות למטה וממש קסם. ממשיכים בנסיעת שטח לכיוון תצפית על האי- הילדים במשכנעים אותי לעשות את הנסיעה על גג הג'יפ- לא רעיון טוב להורים... 2 מקומות ישיבה אותם תפסו הילדים השאירו אותי על הברזלים- לא מספיק שהם יושבים בניחותא הם גם יותר קטנים, מה שמשאיר לי לאכול הרבה ענפים של עצי קוקוס בפנים ולחטוף ברזל בתחת עם כל מאמורה בכביש.... הילדים מתמוגגים מצחוק- ואושר, עם כל הכבוד ויש כבוד- פעם ראשונה ואחרונה שאני מסכימה. זהו תצפית קצרה על האי וחוזרים למלון. הטיול היה מוצלח מאוד- כל מה שהבטיחו התקיים -; שווה את המחיר ואת החוויה, אנחנו סגרנו דרך ישראתור את הטיול mountain trip של חברת samui off road.

כאילו לא עבר עליהם יום מתיש הילדים רצים ישר לבריכה. האצטדיון של האגרוף התאילנדי במרחק 3 דקות הליכהמהמלון -; ואנחנו שומעים את מוזיקת רוקי בלבואה מתנגנת כל אחרי צהריים, שהילדים שואלים אני מסבירה שהיום מתקיים קרב אגרוף תאילנדי באצטדיון לידנו -; הילדים מתלהבים- בעיקר אור שמת לראות קונגפו פנדה אמיתי- אחרי הסבר שזהו ערב ארוך שמתחלק להרבה קרבות עם הרבה סיבובים- הילדים רוצים את החוויה. אחרי בירור עם הסוכנות הישראלית מתברר שבקוסמויי מתקיימות קרבות אגרוף פעמיים בשבוע- התקבלה החלטה ללכת הערב.

מגיעים לאצטדיון בשעה 09:30- הכרטיסים נעים בין 700-1200 באט- דרך סוכנויות זה יותר יקר, לנו הייתה את הפריווילגיה להגיע ישירות לאצטדיון. קונים כרטיס ומתיישבים. כמובן שיש שואו והרבה הסברים והכנה לפני הקרבות אם הייתי יודעת הייתי מגיעה שעה אחרי... הקרב מתחיל, אני מתמוגגת... שי ואור קצת פחות. למרות הניסיונות שלי להסביר מי נגד מי ולמה, שי לא מבינה למה להם ללכת מכות ואור מבין שזה בכלל לא דומה לקונגפו פנדה למרות שהריקודים בהכנה לקרב ממש יפים. כהוכחה לשעמום אור משחק עם הכפכף שלו בין החריצים של הכיסאות ומטביע את הכפכף עמוק עמוק בבטן של האצטדיון... מה שאומר שאור חזר למלון יחף ועייף.



 הבטחתי לעצמי יומיים של מנוחה רצופה- נראה אם אצליח לעמוד בזה....