חלפו שנתיים מהטיול האחרון שלנו בארה”ב, והחלטנו לחזור לחופשה קצרה של כשבועיים בפלורידה. נחתנו במיאמי, ונסענו למלון במיאמי ביץ (וושינגטון פארק הוטל – החדר היה בסדר. המלון בכללי מאוד פשוט אבל ממוקם טוב). עד שהגענו והתמקמנו כבר היה ערב, אז יצאנו לאכול משהו באושן דרייב. אושן דרייב הוא הרחוב הנושק לחוף הים, ולאורכו מסעדות, בתי קפה ופאבים.
למחרת פתחנו בארוחת בוקר בדיינר big pink. מנות ענקיות, והכל היה טעים. מומלץ. כדי להוריד את כל האוכל עשינו טיול לאורך החוף, עד – South Pointe Pier. זהו המזח הדרומי ביותר במיאמי ביץ. החוף אכן מרשים, וגם על המזח יפה לעשות סיבוב. נאלצנו לחזור לאחר כשעה כדי לפנות את החדר, אבל בהחלט ניתן לטייל יותר.
בדרכנו עצרנו באנדרטה לזכר השואה. מקום מרשים מאוד. היינו שם כחצי שעה. ראינו שליד יש גן בוטני, אז עשינו סיבוב גם בו (זהו גן קטן ונחמד, ואם כבר ליד אז שווה כניסה. לא הייתי נוסעת במיוחד).
עזבנו את מיאמי ונסענו דרומה לכיוון קי לארגו. זהו האי הצפוני בשרשרת האיים המובילה עד לקי ווסט. לאוהבי הצלילה מומלץ להישאר יום בקי לארגו, ולרדת לצלול בריף. הריף מרוחק כ-40 דקות שיט, והצלילה לא עמוקה (15 מטר לערך). יש הרבה מועדונים באיזור, וכדאי לתאם מראש ירידה עם מדריך (זה מה שאנחנו עשינו, והיה מאוד מוצלח).
מעבר לכך אין הרבה מה לעשות בקי לארגו. ישנו במלוןOcean Pointe Suites in Tavernier זהו מלון דירות (שני חדרי שינה, סלון עם מיטה נפתחת, מטבחון, ומכונת כביסה ומייבש בדירה). במקום בריכה נחמדה (בגלל הג'ט לג קמנו מוקדם, אז בשמונה בבוקר כבר ירדנו לבריכה. היא היתה ריקה עד עשר, והילדים מאוד נהנו להיות לבד בבריכה גדולה) ונוף מדהים (אם כבר – קחו את החדרים המעט יותר יקרים, ותהנו מהנוף המהמם של האוקיינוס).
במקרה נכנסו למסעדה איטלקית שהתבררה כמסעדה נחשבת, מעט יקרה מהמקובל באיזור, אבל בהחלט שווה כל שקל – old tavernier. מומלץ.
ממלון ההולידיי אין יוצאת ספינה עם רצפת זכוכית לריף. מדובר בשיט של כשעתיים סה"כ. 40 דקות שיט כל כיוון, ועוד חצי שעה בריף. אם אתם סובלים ממחלת ים אז תוותרו.
לאחר השייט התחלנו בנסיעה דרומה בכביש 1 – אחד הכבישים היפים בעולם – לקי ווסט. הנרי פלאגלר השתעשע ברעיון של לחבר את כל האיים במסילת ברזל, ולאפשר לסחורות להגיע לנמל בקי ווסט ומשם למיאמי ברכבת. בשנת 1912 התחילה הרכבת את פעילותה, והחזיקה מעמד עד 1935, אז קרסה במספר קטעים בשל הוריקנים. כמה שנים לאחר מכן נבנה כביש על בסיס מסילת הברזל (שבחלקה נמצאת לצד הכביש ומשמשת היום כסוג של טיילת, ומקום לדייגים). הכביש עובר על האוקיינוס, מאי לאי – נסיעה של כשעתיים וחצי. בקטעים מסויימים רואים רק ים משני הצדדים, ורק באופק את האי הבא. נסיעה מדהימה אם מזג האויר טוב.
לאחר שנהנו מהדרך, ועצרנו לצלם כמובן, הגענו לקי ווסט. הנקודה הדרומית ביותר בארה"ב (למעט הוואי), רק 90 מייל מקובה. קי ווסט הוא אי תיירותי ויפה. הזמנו חדרים במלון טרומן – מומלץ מאוד. החדרים גדולים ויפים, הבריכה נעימה, והמיקום מצויין. יש חניה מקורה במקום בתשלום נוסף של 15$ ללילה. במקום "ארוחת בוקר" – אפשר לקחת קפה, וללכת לאכול באחת המסעדות. הקינוח המזוהה עם הקיז הוא ה- key lime pie (פאי לימון). ניסינו. אכן שווה את הקלוריות.
למחרת עשינו טיול בקי ווסט (היה חם ולח באופן מחריד, אבל לא כל יום מגיעים עד הלום, אז לא התייאשנו, חבשנו כובעים ויצאנו לדרך). היינו במוזיאון הספינות הטרופות (המציג באופן מאוד חיובי את העובדה שתושבי האי חיו בשלב מסויים משלל של אוניות שטבעו. יש שאלה כמה תושבי האי עזרו לאוניות לטבוע... בכל מקרה, בשלב ראשון סרבו להקים מגדלור על האי... והמבין יבין). ממול למוזיאון נמצא אקווריום קטן ונחמד – ראינו כרישים קטנים, צבי ים ודגים. משם המשכנו לבית הלבן הקטן ששימש את הנשיא טרומן, ועוד מספר נשיאים אחריו. אחר הצהרים הלכנו למוזיאון המגדלור, ומשם לנקודה הדרומית ביותר בארצות הברית (המקום מסומן בכל מפה של האי).
בערב הלכנו לאורך רחוב דובל הססגוני, עם החנויות והמסעדות, עד לכיכר מלורי לצפות בשקיעה. המקום היה צפוף והזכיר קצת את נחלת בנימין בימיה הטובים, אז ראינו את השקיעה אך לא נשארנו, וחזרנו לארוחת ערב ברחוב דובל.
קי ווסט הוא מקום מקסים, וכייף היה לבקר בו, במיוחד שהדרך אליו וממנו יפה כל כך (מה שכן, באיים של הקיז אין חופי ים טובים לרחצה. החוף מלא בצמחיה והוא יותר מזכיר ביצה מאז חוף ים. מי שרוצה ליהנות מחוף ים שיישאר במיאמי ביץ').
לאחר שנהנינו מהמקום, התחלנו את דרכנו צפונה לאורלנדו. לא לפני שעצרנו לאכול בגולדמן בייגל דלי. מומלץ לארוחת בוקר טובה לפני נסיעה ארוכה.
אנחנו עצרנו ללילה בפורט לאודרדייל. אם אין לכם בעיה לנסוע נסיעה ארוכה אז תמשיכו ישר לאורלנדו. מעבר לעצירה ללילה אין ממש מה לעשות במקום.
