יצאנו דרומה מברידג'פורט, ולאחר כחצי שעה עצרנו בתצפית מעל אגם מונו. זהו אחד האתרים היפים והיחודיים בקליפורניה, ובאמת - אם כבר הגעתם לאזור הזה, אל תוותרו ותרדו אל האגם.
בביקור בשנת 2009 הייתי באגם, עם כל המשפחה, וגם כתבתי על זה. אבל יש הבדלים בין אוגוסט למאי...
קודם כל, הרי הסיירה מעלינו מושלגים. וזה מאפשר לצלם כל מיני תמונות ממש מגניבות:
ואפשר גם לפגוש טבלן בינוני - שבאנגלית הוא נקרא Eared Grebe, ושמו הלטיני Podiceps nigricollis.
אמנם אפשר לפגוש אותו גם בארץ, אבל הוא יפה במיוחד בעונת החיזור - שאז הנוצות על הפנים בולטות מול העיניים האדומות: 
כבר כתבתי על תצורות ה-Tufa - סלעי המשקע שיוצרים תצורות מיוחדות באגם ובשוליו. הפעם לא הצלחתי לצלם תמונות השתקפות, כי היו רוחות והאגם לא היה שקט. מצד שני, הצבעוניות של האגם פיצתה בהחלט ומאד נהניתי מגווני הטורקיז הרבים:
בשולי האגם צמחו צמחים ירקרקים - זהו Nevada Bulrush. אפשר לתרגם את זה למשהו כמו דו-אגמון נבאדה. זה לא אותו סוג בוטני כמו מיני האגמון אצלינו, אך הוא קרוב להם. שמו הלטיני - Amphiscirpus nevadensis:
סיפרתי על הזבובים השחורים הממלאים את חופי האגם - שמם העממי הוא Alkali Flies, והשם הלטיני Cirrula hians.
אלו זבובים חששנים, שבורחים כשמתקרבים אליהם. והם ממלאים את חופי האגם באלפיהם. הזכרתי ברשימה הקודמת את האינדיאנים משבט Kutzadika'a, שהיו אוספים את רימות הזבובים ואוכלים אותן, כמקור חלבונים חשוב. הפעם - עם מצלמה טובה יותר - יש לי גם תמונות איכותיות יותר של הזבובים הללו:
סיפרתי גם על הסרטנים הזעירים שחיים במים - ה-Brine Shrimps. אותם כלל לא הצלחתי לצלם בפעם הקודמת. הפעם, עם הרבה סבלנות, צילמתי את התמונה הלא מדהימה הזו: רואים? יש פה שלושה סרטנים!
טוב של-Mamma Quail יש יותר סבלנות (ומצלמה איכותית יותר) מאשר לי, והיא צילמה תמונה ממש מצויינת של אחד הסרטנים: שמו העממי הוא - באופן לא מפתיע - Brine Shrimp - סרטן מי המלח
בתמונה הבאה אפשר, ממש בבירור, לראות חמישה סרטנים כאלה. כל אחד בגודל סנטימטר וחצי לכל היותר: שמם הלטיני הוא Artemia monica, והם אנדמיים לאגם מונו, כלומר חיים אך ורק באגם הזה. מצד שני, כמו שאמר חולם בהקיץ אחד - אם היה לי פני עבור כל Brine Shrimp שיש ב-Mono Lake, הייתי בליונר!
ה-Killdeer וודאי עסוק בלהפחית מכמויות הסרטנים באגם... זהו קרוב של הסיקסק שלנו, ושמו המוזר הוא פשוט מלים הדומות לקול שהוא עושה. גם זה בדומה לסיקסק, שנקרא על שם הקריאות שלו.
באזור הרחוק יותר של האגם שטו אווזים ושחפים: הם היו די רחוקים, לכן התמונות לא מאד חדות.
האווזים נראו לי שונים מאווזי קנדה המוכרים לי, אך Pappa Quail (שתמיד מוכן לעזור) הסביר שהם פשוט קבוצה של צעירים. השחפים לידם הם השחפים הנפוצים באזור - שחפים קליפורניים, או באנגלית - California Gull ובלטינית - Larus californicus.
אני חושבת שעוד לא השתפכתי מספיק לגבי כמה נהדר השילוב של האגם הטורקיזי, סלעי הטופה המיוחדים וההרים המושלגים מאחור: זה פשוט נהדר!!!
למרות שהאגם הזה נראה מקום שקט ומרוחק מכל התערבות אנושית - הוא עומד כבר עשרות שנים במרכזה של דרמה משפטית קשה. העיר לוס אנג'לס שואבת מים ממעינות הנחלים הנשפכים לאגם, ולאט לאט מייבשת את האגם. בדומה למעינות הנחלים סביב ים המלח. גובה פני המים באגם ירד, האגם הצטמצם - הוא סובל מרוב הבעיות מהן סובל ים המלח אצלינו.
בעצם, לוס אנג'לס כבר הפסידה במשפט והיתה אמורה לשחרר את רוב המים על מנת להחזיר את האגם לרמה שהיה בה בשנת 1963. הם כמובן התעלמו מההוראה, והמשיכו להלחם בבתי המשפט. אפשר לקרוא על כל הנושא בפירוט ברחבי הרשת, וגם בבלוג של Mamma Quail.
אחרי הסיבוב לאורך החוף, חזרנו לכיוון מגרש החניה. בדרך ראינו פרח קטן ומאד צבעוני:
זהו עוד אחד ממיני ה-Phacelia. כבר פגשתי פסליות בגווני סגול שונים, ובגווני לבן - הפעם זו פסליה דו-גונית - Phacelia bicolor.
ביקור באגם מונו תמיד משאיר את המבקר עם טעם של עוד, עם רצון לחזור לשם. זה מקום מיוחד ומרהיב!
את התמונות צלמנו - Mamma Quail ואני - לחופי אגם מונו, בתאריך 16.5.18. מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!
