כמה שעות לפני המסע לקשמיר

אז כמו בכל מסע למזרח , אפשר לתכנן מסלול אבל החיים מנתבים אותנו בדרכים חליפיות..
התכנון היה לצאת עם אורי .להיפגש באיסטנבול ,ולהמשיך יחד לדלהי והישר לסרינגאר .
בפועל אני מוצאת עצמי לבד בתחילת המסע ואורי שמסר את הבקשה לויזה להודו במקביל אלי ,בשגרירות הודו בהולנד ,עדיין מחכה ,לגמר הברורים המקיפים בעניינו ..שהריי הוריו נולדו בעיראק
וייתכן שזה מצב שמסכן את אוכלוסיית הודו.
אז כל הישראלים שחיים באירופה והוריהם נולדו במדינה ערבית .ראו הוזהרתם!
כן . מתברר שסוף סוף נמצא יתרון ענק בלהיות ישראלי בישראל : לי לקח קצת יותר משבוע לקבל את הויזה ,(כנ"ל לגבי אחיו של אורי שקבל ויזה להודו בארץ- ממש בן לאותם הורים)ואורי מחכה כבר חודש ..
את הטיסה להיום הוא נאלץ לבטל ואם ההודים יואילו הוא יצטרף אלי בהמשך..אינשאללה...
אז אני לבד לגמרי במסע לקשמיר ,אשה באמצע חייה .כלומר מקווה שזה האמצע אחרי כמה שטיפות שקבלתי מהזהירים בחברי.
אז אדווח בהמשך מהשטח איך זה להיות אשה בקשמיר
ובכלל רשמים והמלצות
 יאללה לדרך...