איטליה - המקום בעולם בו כבר ביקרתי והייתי חוזר לשם עכשיו!

לאחר מס ימים של מזג אויר נוח למדי, הגשם החליט לבקר בשנית ואיתו רוחות מאד חזקות.

היום התחיל ברכיבה כנגד רוחות חזקות עם מספר עליות מאד קשות שגזלו ממני כמעט את כל האנרגיות, הייתי תשוש לגמרי. כשבסופו של דבר סיימתי את הטיפוסים בין המתישים הגעתי לכפר –  Pitigliano (פיטיליאנו) שהיווה את אחת מתחנות העצירה שלי בין רומא לפירנצה, חיפשתי מיד את המזרקה המקומית שם באופן קבוע הייתי ממלא את בקבוקי המים שלי במים קרים ומצנן את גופי וממלא את מצבריי לשעות הבאות של הרכיבה.

תושבי המקום לא הבינו בתחילה מה לכל הרוחות אני עושה אצלם בכפר בשעת צהריים מאוחרת זו, לכן ניגשו אליי ושאלו לשלומי.

הם כמעט ולא הבינו אנגלית ואני כמעט ולא הבנתי איטלקית. אז הכל נעשה בסימני ידיים עם המון חיוכים ובדיחות.

בסופו של דבר הם כיוונו אותי לתחנת האוטובוס הקרובה שם רציתי רק לעלות על האוטובוס ולהתרחק מהמקום הסוער והגשום.

כשהאוטובוס הגיע, הייתי כבר אחרי מספר כוסות של בירה צוננת, וכמה משולשי פיצה בבטני. זאת משום שבעלי הפאב המקומי שנמצא צמוד לתחנת האוטובוס אילצו אותי לבוא ולהיכנס, לא היו לי המון ברירות ולא יכולתי לסרב להם! היום שהתחיל בעלייה קיצונית במזג אויר משוגע, נגמר בפאב מקומי עם בירות, פיצות מקומיות, והמון חוש הומור...כשיצאתי חיכתה לי הפתעה נוספת.

עליתי לאוטובוס ומיד הבנתי שזו לא הולכת להיות נסיעה שגרתית.

האוטובוס כמובן, לא מיועד לתיירים שלא התקלחו מס' ימים עם אופניים ששוקלים 45 ק"ג.

אבל ההפתעה שוב הגיעה והפעם מכיוון הנהג החביב ביותר!

הוא אמנם לא ידע מילה באנגלית, אך זה לא מנע ממנו לעזור לי. הוא דיבר בקצרה עם הנוסעים, ולפי תנועות ידיו וההבנה הבסיסית שלי באיטלקית הבנתי שהוא מודיע לנוסעים שאני עולה לאוטובוס למרות אי נוחות של כולם. ואם למישהו יש בעיה עם זה שיפנה אליו.

כך מצאתי את עצמי עם אופניים מלאים בבוץ איטלקי, עלי שלכת על בגדי, ובגדים רטובים מהגשם שהחל וחיוך עם המון מבוכה במרכז האוטובוס לצד אזרחים תמימים ונקיים למדי.

לא הייתה לי ברירה וחסמתי את המעבר הראשי בתוך האוטובוס, הייתי נבוך ביותר! ואם הנהג לא היה שם לצידי לא יודע אם הייתי ממשיך בנסיעה. שאר הנוסעים שהבחינו במבוכתי הסבירו לי שזה בסדר, ואפילו הציעו לי עזרה .

לאחר נסיעה של 20-30 דק' במורד ההר ואינסוף עיקולים, מהמורות, מנהרות ועצירות, נפרדתי לשלום מהנהג והנוסעים לא לפני שהוא עזר לי להוריד את הציוד הכבר במדרגות האוטובוס וכיוון אותי לכביש שחיפשתי.

ואני תהיתי בסופו של יום. מדוע עזרו לי כ"כ הרבה אנשים זרים באותו יום? והאם כך אני הייתי פועל בארצי כלפי רוכב אופניים שהיה עולה לצידי באוטובוס...