(הפוסט הזה הולך להיות קצת יותר אישי ופחות תיירותי)
את יום הטיול האחרון אנחנו מקדישים לביקור במקומות בהם מצא אבי מקלט בשנות המלחמה. כמעט בלתי ניתן לתפיסה שבנופי גן העדן האלו, הוא חווה פחד ואימה,בדידות ויתמות. אבל גם לפחות שני תושבי המקום-סנדלר וכומר מקומי שבזכותם צלח את שנות המלחמה ובזכותם כולנו מטיילים כאן היום. ממש כך.
אבל לפני כן- חוב קטן למאיה- טיול הרכיבה שרשמנו אותה לפני יומיים. יוצאים מוקדם יותר מכולם לחוות הסוסים -La Cavale שעל גדת האגם המערבית. היא מצטרפת לקבוצה קטנה לטיול חוויתי של שעתיים. ( סגור בחמישי, טיולים של שעה או שעתיים.(09:00-18:00)-לברר אם צריך להזמין מראש. מבוגר:26€ילד: (36€
Association Cheval Loisirs de Sevrier - La Cavale. 695 Chemin des Communaux, 74320 Sévrier, +33 4 50 52 64 21
אנחנו מנצלים את הזמן הזה לטיול קצר בשמורת הטבע בו דו לאק
BOUT DU LAC NATURE RESERVE -
זוהי שמורת טבע קטנה של כ-80 ד' בדרום האגם, איזור ביצתי עם מגוון אקולוגי גדול יחסית, מקום מבטחים לציפורי שיר רבות בתוך סביבה אורבנית. יש מיני סחלבים נדירים ו, צבאים, חזירי בר ומושבות בודדות של בונים. שני נחלים מלוחים חוצים דרך מגוון נופי הכולל ביצה, יערות עצי אלון ואשור,שיחי ערבה ואלמון .
יש מסלול הליכה על דק שנחנך לא מזמן מעל לצמחיית קנים באורך 1.6 ק"מ וחוף אגם קצר. (המסלול חביב. קשה להתעלות מעל מה שראינו ביומיים האחרונים...)
בינתיים כולם מתארגנים בשלה, ויוצאים לאלברוויל- Albertville.זוהי התחנה הראשונה אליה היגיעו אבי ,עדיין עם אביו-כשברחו ב1943 מפאריס הכבושה לאיזור סבואה ה"חפשי".
אלברוויל נבנתה בעמק לאחר שנחפרו בו ערוצים כדי למנוע הצפה ומאז המקום הפך למרכז מסחרי. משחקי החורף האולימפיים ב-1992 התקיימו בה ואז גם קיבלה תנופת בנייה,כצפוי. מאז היא מוכרת יותר. אין בה אתרים מיוחדים, כנסיה יפה, מדרחוב קצר ומפגש 3 עמקים ונחלים.
כאן, בתקופה קצרה,בעליית הגג שבקצה סמטה- התחבאו שניהם.
בשל הסכנה, מצא לו אביו מקלט בבית סנדלר מקומי ללא ילדים שהתיידד איתו והוא גידל אותו תקופה קצרה ונורמאלית להחריד כבנו.( לאחר המלחמה, כשנולדה לסנדלר בת- סיפרו לה על ה"אח "שלא הכירה. לפני כמה שנים נוצר קשר חם ויפה איתה ועם משפחתה הקטנה. במהלך היום הם מצטרפים אלינו לטיול.)
כשהגרמנים הגיעו לאלברוויל- ביקש הסנדלר את עזרת הכומר המקומי בקונפלן, עיירה קטנה השוכנת מעל אלברוויל -וזה לקח את אבי תחת חסותו כנער מקהלה בכנסיה הקטנה במרכז הכפר ומצא לו מקלט אצל משפחה של איכרים גבוה בהרים, רחוק מהפטרולים הגרמנים. ילד בן 10,איכרים הרואים בו כח עבודה בלבד בתמורה למזון ,שונאים את הפליטים העירוניים מפאריס, לא יודעים שהוא יהודי..
התחנה הבאה שלנו היא קונפלאן cite medieval de Conflans –-עיירת ימי -ביניים מקסימה וציורית. בניגוד לאלברוויל היא דווקא כן מופיעה על מפות התיירות ובצדק. עדיין נשארה בה עמדה אסטרטגית על צלע הגבעה המשקיפה על העיר ועל הזרימה המשותפת של נהר ארלי ונהר איזר (Isère). בעיר עצמה בולטים שרידים מהתקופה הרומית, ביצורים עתיקים, בניינים ורחובות מרוצפי האבן.
לא רחוק מהכיכר המרכזית ניצבת כנסיית נוטה-דאם l'assomption de conflans הציורית.
זו הכנסייה של הכומר שעזר לאבי, אליה ירד אבי מההרים כשיכול היה, ללמוד,לעיתים לקבל מטבע של 5 פרנק לקנות משהו. מרגש מאוד לצעוד במדרגות, כך כולנו איתו.
בפינה חשוכה בכנסייה מצאתי את הפסל הזה.
לא יודעת מה הייתה כוונת הפסל, אבל מבחינתי הכל ברור.
אנחנו ממשיכים כדי לפגוש את מיריי- בת הסנדלר, ובעלה ז'אנו- מטפס הרים.חלקנו כבר מכירים, זו פעם ראשונה שכולנו נפגשים יחד. הם מקבלם אותנו בחום, כמובן עם יין ובירות-כאילו לא נוהגים אחר כך- ובהמון סיפורים ותמונות.
ואי אפשר בלי תמונה גדולה של כולם...
והתמונות האלה- של אבא שלי, כמעט עם כל הנכדים,במקום הזה...אין מילים.
נפרדים ממיריי וז'אנו- אנחנו ממשיכים בדרך האלפים הגבוהים -Route Des Grandes Alpe כביש D925– מהדרכים היפות ביותר העוברות על פסגות ובין הרי האלפים הצרפתיים בגובה רב. הדרך עוברת בפסגות שגובהן נע סביב 2,000 מ' ובעונת החורף היא חסומה לגמרי ואף מסוכנת לנסיעה. אך השמיים מתקדרים פתאום כמו שקורה הרבה פעמים באלפים, אנחנו גם סחוטים ועייפים- צריכים לעכל את כל החוויה. כנראה עד אגם רוזלנד לא נגיע היום..
עוצרים בעיירה היפה בופורט- Beaufort, על גדת נהר הדורון.
עיירה טיפוסית עם מפעל גבינות ומרתפי יין. מוצאים מסעדה חביבה על שפת הכביש לארוחה טיפוסית עם טארט בופורטיאן נפלא. חוזרים לליילה אחרון בשלה.
בוקר של פרידות. עצוב. מתפזרים כולם- לפאריס, לז'נבה, לפרנקפורט.
את הפלג האמריקאי אולי נראה רק בעוד שנה...
פרידה גם מהעיר אנסי (Annecy)
בירת מחוז הוט-סבואה Haute-Savoie , נמצאת על גדותיו הצפוניים של אגם Annecy בגובה 450 מ' מעל פני הים,עם מראה ימי -ביניימי ציורי, טירה, רחובות מרוצפים אבן,תעלות מים הנובעות ושואבות מים מנהר הטיו המנקז את האגם ,מתפצל לשתי תעלות בתוך העיר, ומעניק לה את השם ונציה של אגם אנסי.
העיר מקבלת אותנו עם שמש יפהפיה, אנחנו כבר מכירים אותה, אז סתם משוטטים ברחובות, בוהים בברבורים.
עוד כמה דקות של חופש ואנחנו כבר בדרך לטיסה הבייתה. היה מושלם.
