יום שלישי ה19.3 בבוקר, אנחנו עוזבים את ג'ון המארח המדהים בכרייסטצ'רץ' ועולים צפונה כאשר המטרה היא להגיע קרוב לאזור הפארק הלאומי “נלסון לייקס”.
ב”נלסון לייקס” עברנו בתחילת מסענו באי הדרומי כאשר בצער רב לא הצלחתי לעשות את הטרק ל”אנגלוס האט” מפאת חוסר בכושר גופני – מלא בבושה הבטחתי לעצמי שאני עוד אחזור לכאן כדי להתחיל ולסיים את הטרק.
לאחר נסיעה של כ-5 שעות הגענו בפעם השלישית לעיירה – “Murchison” שם הפעם ישנו בקמפסייט נחמד מאוד “Riverside Holiday Park”.
5 שעות נסיעה הן זמן טוב כדי להזמין לי מקום לינה לליל המחרת בבקתת ה”אנג'לוס”.
בוקר למחרת, יום רביעי לאחר כשעה נסיעה מהקמפסייט אל “נלסון לייקס” אביב מוריד אותי בתחילת הטרק וממשיך לבדו אל עבר אזור אחר בניו זילנד וזאת מכיוון שהוא לא יכול לבצע טרקים עקב הפציעה, הוא מחליט לחזור לאחד המקומות הכי יפים בניו זילנד ואחד המקומות שהכי אהב “Wharakiki Beach” שם הוא תופס תמונות מרהיבות של הסלעים בחוף המפורסם.
את הלילה הוא מעביר באוהל בחצר ההוסטל שבו ישנו כחודשיים לפני כן עם ריף, עידו יובל ובר אך הפעם לבד, ובחושך מוחלט כאשר אנשים מפוקפקים שוהים במקום הלילה הופך לסרט אימה.
במקביל – אני מתחיל את הטרק, צולח בהצלחה רבה את ה”Pinch gut” הזיגזג הקשוח על התחלת הטרק ומגיע לרכס “Robert Ridge” כאשר בכל עת עננים רודפים אותי מכל כיוון, יש משהו די מדהים בלראות את העננים זזים כלכך מהר במעלה ההר. ההליכה על הרכס יכולה להיות מאתגרת, רובה הליכה מישורית אך ישנן מספר נקודות בהן צריך ללכת על קטע צר של הרכס כאשר תהום משני הצדדים וכל טעות הכי קטנה של חוסר יציבות יכולה לעלות ביוקר.
התחלתי את הטרק בשעה 11 בבוקר והגעתי לבקתת ה”אנג'לוס” בשעה 15:30 כאשר גמעתי 22.5 ק”מ של הליכה כולל טיפוס של 1288 מטרים. לאחר שהגעתי לבקתה הלכתי לטבול במים הקפואים של האגם כדי להתרענן, חוויה שממליץ לכל אחד ואחת.
בתדריך של הריינג'ר בבקתה נאמר לנו כי מוקדם בבוקר לא צפויים להיות עננים ונוכל לראות השתקפות מרהיבה של האגמים ולכן קמתי מוקדם בבוקר לשעת זריחה והמחזה, בהחלט מרהיב.
את הדרך חזרה עשיתי יחד עם מטיילת גרמניה בשם ג'יין דרך מסלול ה”Speargrass” – הליכת “bush walk” די קשוחה, הירידה מאוד תלולה ובוצית, החלקתי מספר פעמים לתוך שלוליות בוץ עמוקות וצריך לעבור גם ערוץ נחל עם די הרבה מים, די חבל שבחרתי במסלול הזה במקום דרך הרכס כמו שהגעתי כי בהמשך היום כלל לא היו עננים והייתי יכול לראות את הנוף בצורה הרבה יותר טובה מאשר בדרך הלוך. התחלנו את הטרק בשעה 9 בבוקר והגעתי חזרה לחניה בשעה 13:30 כשהמסלול הוא באורך של כ20 ק”מ והירידה התלולה היא של כ900 מטרים.
עוד באותו יום אנחנו ממשיכים לנסוע לעבר העיירה “פיקטון” משם אנחנו לוקחים מעבורת בערב אל וולינגטון. בפיקטון יש לנו קצת זמן להעביר ולכן אנחנו מחליטים לנוח קצת בנקודת תצפית. במעבורת עצמה שהיא עצומה גילינו שיש “חדר קולנוע” ועבור 10 דולר לכרטיס החלטנו להעביר את הזמן בסרט ששודר שם, אחלה דרך להעביר את “מחלת הים” ותחושת הטלטלה שמרגישים במעבורת.
יום למחרת ה-22.3 יום שישי אנחנו מקדישים את שעות הבוקר והצהריים לעיר הבירה של ניו זילנד – וולינגטון. אנחנו נוסעים לתצפית על העיר ב”mount victoria” שנמצא כמה דקות נסיעה ממרכז העיר, הדרך לשם עם רכב הייתה די מסובכת, הרגיש שהנסיעה היא כמו ברחוב הכי צפוף של תל אביב כשהמקומיים נוהגים כמו משוגעים. משם המשכנו למוזיאון של ניו זילנד בוולינגטון שם עברנו במספר תערוכות כולל אחת מושקעת ביותר על מלחמת העולם הראשונה ועל הקרבות של כוחות ANZAC בגליפולי שבטורקיה. כשאנחנו מסתובבים במרכז העיר באחד מהמדרחובים אנחנו מגלים שגם טל ואלון שטיילו איתנו באי הדרומי נמצאים בוולינגטון ומחליטים להפגש לארוחת צהריים.
לאחר ארוחת הצהריים אנחנו נפרדים מטל ואלון ואנחנו ממשיכים בדרכנו צפונה אל עבר העיירה “Whanganui” שם אנחנו מתארחים בחווה של דיוויד ללילה אחד כאשר ביום למחרת אנחנו נוהגים כ-6 שעות על מנת להגיע לאוקלנד. ב23.3 באוקלנד אביב הולך להופעה של ג'ון מאייר ב”ספארק ארנה” בעוד שאני שואל בקבוצת ווצאפ מי פנוי לבילוי ברחבי העיר על מנת לחגוג לעצמי יומולדת כמו שצריך, אחד החבר'ה שטיילו באזור התנדב להפגש ויצאנו לאזור “Ponsonby” – שכונה די מרוחקת ממרכז העיר אך יש בה המון מסעדות ברים ומקומות בילוי נהדרים.
יום למחרת ה-24.3, יום ראשון, בגיל 25 אני הולך לראות מסך רקע שני של ווינדוס הלא הוא “Catherdral Cove” ומיד לאחר מכן אנחנו עוברים בנסיעה קצרה ל-”Hot Water Beach” – חוף ים שבזמן השפל אפשר לחפור בחול ולבנות לעצמכם בריכת מים חמים קטנה.
מתחת לחוף יש סלע געשי חם שמחמם את מי הים שמחלחלים לחול, ככה שאם חופרים קצת מגיעים למים חמים שיכולים להגיע ל-65 מעלות, טמפרטורה שיכולה ממש לגרום לכוויות.
אפשר לשכור חפירה ליד החנייה בכניסה ב-5 דולר. צריך לבדוק מתי השפל ביום שאתם מתכוונים להגיע ולהגיע כשעה לפני שיא השפל.
מכיוון שהחוף היה עמוס אנשים אביב ואני לא שכרנו את חפירה והשתלטנו על בורות שכבר היו קיימים. לשבת בחוף הזה בבור שמשמש כג'קוזי זאת אחת החוויות הכי כיפיות שאפשר לעשות בניו זילנד.
יום למחרת אביב מוריד אותי בתחילת טרק “The Pinnacles” – הטרק הוא עלייה לתצפית על הפינאקלס - 2 גושי סלע ענקיים שיוצאים מהקרקע, וירידה בחזרה לחניה. הרבה אנשים עושים את הטרק כזה עם לינה בבקתה על מנת לעלות לתצפית בזריחה אך אני עושה זאת כטרק יומי, אני פחות אהבתי את הטרק, לפי דעתי הנוף לא שווה את התמורה למאמץ של הטרק.
לאחר שחזרתי לרכב המשכנו בנסיעה דרומה עד לעיירה בשם “Te Aroha” שם העברנו את הלילה בקמפסייט.
