החוש השישי
תארו לעצמכם שהיתה ניתנת לכם האפשרות לתכנן את החוש השישי? אולי בגלל שזה הביקור השישי שלי בהודו, ניסיתי לגלות את החוש השישי, אותו חוש שגורם לי להתרגש בכל פעם מחדש. ואולי זה רק עירוב של כל החושים ביחד שמופעלים מיד עם הנחיתה, הריחות והמראות, הרעש והטעמים, המבטים שהם נועצים והבירוקרטיה ההודית, שלמרות כל המיחשוב מסתיימת תמיד בטריקת חותמת גומי.
חזרתי להודו עם זוגתי וזוג חברים, כולנו בני חמישים פלוס (+), שלהם זה ביקור ראשון בהודו, ולראות את ההסתגלות שלהם להודו. את ההתרגשות מכל צעד ושעל, ואת המצלמה שלא מפסיקה לצלם.
אני שמח לשתף אתכם הקוראים בטיול שלנו, על מנת לשתף אתכם בחוויות שלנו ואולי גם לתת קצת מידע שיעזור לכם בתכנון הטיול שלכם, כמו שאני תמיד נעזר בהמלצות שלכם, וגם קצת בשביל עצמי, כדי לחזור ולהנות עוד קצת מהטיול.
תכנון הטיול היה מיועד מלכתחילה לאנשים שעבורם זו הפעם הראשונה בהודו, בתי מלון טובים ורכב מוזמנים מראש, מסלול תיירותי מקובל, עד כמה שאפשר במונחים הודיים, וכמובן, כמו שאומרים, בהודו הכל אפשרי, "סאב קוצ' מילגה", גם השיבושים כמובן, אשר הפכו את הטיול לחוויה מרתקת.
נחתנו בדלהי לפנות בוקר, עם טיסת המשך מתוכננת לאמריצר. ההמתנה לטיסת ההמשך התארכה בגלל ערפל, או סיבה אחרת, וכל ניסיון להבין מה קורה נתקלה בנידנוד ראש הודי טיפוסי , שנראה כמו "כן כן" אבל בעצם אומר: "לא לא...", ואכן באיחור של שעתיים עלינו לדרימליינר דנדש וטסנו בקלילות לאמריצר.
היציאה מהשדה לשטח הציבורי והמוני האנשים שגודשים אותו מרתיע רבים שחווים אותו בפעם הראשונה, אבל הנהג (תיאום מראש עם סוכנות נסיעות בדרהמסלה www.dreamholidayindia.com) שחיכה לנו ליווה אותנו לרכב, ומשם למלון, "גולדן טוליפ", מלון חדיש ומודרני, עם המון אנשי צוות אדיבים.
על מקדש הזהב ביום ובלילה (חובה) אין טעם להכביר מילים, כמו גם על הטקס להורדת הדגל במעבר הגבול עם פקיסטן, בהשתתפות אלפי הודים מריעים ורוקדים, יש המון כתבות ומידע.
כדאי לכם לנסות את מסעדת The Yellow Chilli.
למחרת נסענו למקלוד גאנג', נסיעה של כחמש וחצי שעות, בדרך יחסית סבירה במונחים הודיים. הגענו למלון The Lodge Dharamkot שהזמנו מראש בדרמקוט - מקלוד גאנג' הפכה למקום סואן ועמוס, למרות שהיינו מחוץ לעונת התיירות, לעומת דרמקוט ובגסו שהיו ריקות מתיירים (בדרך כלל ישראלים).
בנוסף לכל ההמלצות המקובלות ברצוני לציין את קורס הבישול הקצר (שעתיים) אצל ריטה "המקורית" בבגסו (מעל "דודו פלפל"...). אישה מקסימה ומרשימה שהופכת סדנת בישול של שעתיים למופע סטנד אפ, ואוכל נהדר כמובן.
כעבור יומיים נפרדנו ויצאנו ברכב לרישיקש בנסיעה שהיתה מתוכננת לשמונה שעות והתארכה ל-12 (הודו אמרתי?). הגענו עייפים ומותשים לרישיקש למלון שהיה מוזמן מראש, ונראה מבטיח בבוקינג, אבל בפועל היה מאכזב, ולמרות העייפות והשעה המאוחרת עברנו למלון נהדר https://www.divineresort.com/
ההשכמה מול הנוף הקסום ושאון המים של הנהר השכיחו את תלאות הדרך, וארוחת הבוקר ההודית מלאה את הבטן (ככל שחולפים הימים, יורד החשש ומתחילים להנות מהאוכל ההודי...). גם כאן, אין בכוונתי להכביר מילים על המקומות וטקסי הפוג'ה המרהיבים שמופיעים בכל יומני המסע, ואציין רק את מסעדת la so va שנמצאת על הגג שמעל מלון סוריה שנמצא ליד הגשר לקסמן ג'ולה.
אחרי יומיים של תענוג שכלל שיעורי יוגה בבוקר, מסאג' נהדר, וארוחות טובות, יצאנו ברכבת מהרדיוואר לדלהי. כבעלי ניסיון של שבוע בהודו, לא הופתענו מהמתנה של כשעה ביציאת הרכבת, והקדשנו את הזמן לאסוף חוויות מתחנת הרכבת העמוסה.
לדלהי הגענו בחצות, עייפים, ונסענו עם נהג שהזמנו מראש למלון, שבניגוד למקומות הלא מוצלחים שנמנעתי להזכיר קודם, אציין את שמו, על מנת להזהיר אתכם (אנחנו נפלנו בפח ההמלצות הטובות שיש לגביו וגם כאן). Star plaza hotel אשר נמצא בפאתי המיין באזר, מקום בלוי, מלוכלך, רועש.
בבוקר ברחנו משם לאזור הארפורט סיטי למלון נהדר lemon tree, ומשם נכנסנו לעיר ויצאנו בקלות במטרו המצויין של דלהי.
להתראות הודו.
נ.ב תודה לצלמים הנהדרים, אבי וטל, על נקודות המבט המרתקות (כל הזכויות שמורות להם)
