הבלוג המלאגאשי 2- שדות זרים, ענייני אויר, ז'אן לאבורד והקשר הצרפתי, בעור שיניי.

בעוד שבימים הקודמים לנסיעה אני נמלא במין כבדות אפטית שנסיעת רכבת לילית וטרוטת עיניים לנתבג אינה משפרת(במיוחד הודות לאותם אנשים עליזים שגם ברכבת ריקה כמעט לא יניחו לך לשקוע בחטא הנמנום) הרי שעם הכניסה לזירת הדמעה השקופה הכל משתנה. המירוץ המרענן דרך פרוזדורים ארוכים ועל גבי מסועים מייצר קוקטייל מיטיב של אנדורפינים מתערבלים באדרנלין ומתובלים בחששות ה"שכחתי משהו בבית" ובתחושת המרגל שזהותו הבדויה עומדת למבחן בכל בדיקת מסמכים. עם הנחיתה באיסטנבול המצב רק משתפר כאשר השדה ההומה על המגוון האנושי הרחב יתר של מבקריו מחזיר אותך לשוק עבדים עתיק וסואן בימי קונסטנטינופול העליזים ובשלב ההגעה לפאריס התרדמה כבר התאדתה מעפעפיך ושיתוף הפעולה הזריז של השדה, התחבורה והאדיבות המקומית-בניגוד למיתוסים השקריים- מביאים אותך ליעדך בקלות ובמהירות. יצאתי אל העיר בידיים מורמות, מוכן ליפול שדוד לרגליה אך, כמוני, גם היא עברה כנראה כמה תלאות וחבטות מאז פגישתנו האחרונה וזוהרה התעמם בהמון האדם והרכב. היא הזכירה יותר את דמותה ב"חטופה" מאשר ב"חצות בפריז". אבל לא הגענו לשוחח על עיר האורות בכדי לבקר אותה אלא מסיבות מעשיות והיסטוריות. בצד המעשי, האופציה הנוחה ביותר לטיסה מהארץ למדגסקר היא עם אל על דרך דרום אפריקה. מהיר, פשוט ויקר. ההצעות שקיבלתי מאיסתא נעו סביב ה2000 דולר. הטיסה מפאריס לעומת זאת עולה 800 אירו בלבד בזמן שטיסה מישראל מוסיפה 200-400 דולר לעלויות. גם אם בוחרים להקל על העומס ולבלות לילה בפאריס, החיסכון מגיע ל30-40% בטיסות כמובן לצד עיכובים וחוסר נוחות מסוים. הסיפור ההיסטורי מתחיל ב1831 עת נטרפה ספינתו של צרפתי צעיר בשם ז'אן לאבורד במזרח מדגסקר. האדם ברוך הכשרונות הזה הפך תוך מספר שנים למהפיכה תעשייתית של איש אחד כאשר במתחם ענק שתופעל בידי 1200 עובדי כפיה ייצר עבור שלטונות האי נשק ותחמושת, צבעים ורום, מלט וסבון, נרות וסוכר, זכוכית ולבנים. כמו כן ערך ניסויים מוצלחים בחקלאות ומשק חי ושעשע את חבריו מהאצולה המקומית במפגני זיקוקים. למעשה הפך לאבורד את מדגסקר לעצמאית כלכלית כך שכל סחר חוץ בוטל ומעמדו כאיש חצר עלה עד כדי כך שגם כאשר גורשו כל שאר הנוצרים מהאי וחסידיהם המקומיים הוצאו להורג באלפיהם נותר מעמדו איתן לצד המלכה העריצה. תככי חצר הביאו בסופו של דבר לסילוקו ובו ברגע קמו עבדיו והשמידו עד עפר את כל מפעליו. הוא שב כעבור 4 שנים וכיהן כקונסול מטעם צרפת עד יום מותו. ערעורים על עזבונו היו מהתירוצים הצרפתים במהלך השתלטותם על האי. הכיבוש החל ב1883 ולמרות התנגדות מקומית עזה הסתיים תוך כשנתיים. 10 שנים אחר כך כבר היתה מדגסקר קולוניה מלאה, לימוד אנגלית נאסר והצרפתית הפכה לשפה רשמית. במלחמת העולם השניה נשלט האי ע"י כוחות וישי עד לכיבוש הבריטי ב1942. עם תום המלחמה הוא נמסר לכוחות צרפת החופשית שברוח הופש טבחו כ80000 מקומיים שביקשו חופש משלהם. רוחות השינוי של אפריקה לא פסחו עם זאת על מדגסקר שזכתה בעצמאות מחודשת ב1960 ובמשך כעשור אפילו ניהלה את עניניה כהלכה. כיום, יתכן שמתגעגעים שם לימי המנדט שלהם אך כל שנותר ממנו הוא השפה, הרכבת והתיירים הצרפתים שהם רוב מבקרי האי. לצד הסכנות הגדולות והקטנות הצפויות בטיול ישנם תמיד אסונות פוטנציאלים שאין לך הגנה ממשית מהם. מאחד כזה בדמות שביתת פקחי טיסה פריזאים חמקתי זה עתה בעוד שכ50 אחוז מטיסות השדה בוטלו. לראות את טיסתך נותרת ירוקה על מסכים מחשיכים היא תחושה מיוחדת של ריאות מתרחבות מחדש ואגרופים משתחררים ל5 אצבעות מחדש. תחושה טובה אפילו יותר מלגלות שאייר קניה היא חברה רצינית עם מטוסים משוכללים ושזכית במושב משולש לעצמך כל הדרך לניירובי. פורטונה חייכה אלי ארוכות ביממה האחרונה ולכן המילה המלאגאשיית היומית שלנו תהיה:misawter-תודה. אקוה רק שלא בזבזה את כל חסדיה בשלבמוקדם זה וששמרה משהו להמשך. Veloom!