עוד יום ארוך מגיע לקיצו. היום מתחילים לנסוע.
התחלנו בסיבוב רגלי אחרון לכוון חוף הים בממבליפורם, ראינו את הדייגים חוזרים מעמלם מהלילה בים עם עשרות ק"ג של דיונונים, שיגיעו לאחר כמה שעות למסעדות בכפר. המחיר לק”ג רחוק מאד מאד מהמחיר לנה במסעדות.
לאחר מכן פגשנו את סרי (סרינוואס), הנהג שלנו בשברולט המפוארת..., ויצאנו לכוון פונדיצ'רי. כמובן שלא ויתרנו על ארוחת בוקר עם מאסאלה דוסה ועוד טובין בצד הכביש , מבקרים בחווה לייבוש מלח ים – אנשים קשי יום שחופרים בהר של מלח וממלאים שקים. חם, לוהט, צורב מהמלח.
לאחר מכן ביקור במרכז ההתיישבות הקיבוצית באורוויל, ראינו את המבנה הענק (לא יכולנו להכנס כ י לא היינו שם יומיים מראש), הסתובבנו קצת במרכז האורחים – חנויות ומסעדות שיד מערבית מעצבת ותומכת. צאד יפה (ולא זול).
סיימנו באשרם של סרי אורובינדו ומקדש הפילה (שלא הייתה במקום, שלחו אותה לנופש שלא ארבעים יום עם ידידיה הפילים). בערב הבנו שדילגנו על ארוחת הצהריים, ולבקשת אבא, הלכנו על מסעדה צרפתית/איטלקית כיאה למושבה פונדיצ'רי (בירת הקולוניה הצרפתית). שוב דגמנו את מטעמי האוקיינוס ההודי , ואבא דרש ספגטי בשמנת ושרימפס. השארנו אותו להתארגן לשינה ויצאנו לשאיפת אוויר על הטיילת הנחמדה, כשמסביבנו, הודים עושים ג'וגינג בחולצת כפתורים לבנה ומשפחות מנשנשות פאני פורי.
המלון סבבה. נרדמים בשנייה.
