עשר עובדות מפתיעות על מערבולות אוויר

בוודאי נתקלתם באחת מטיסותיכם במעבר דרך מערבולת אוויר. במקרים אלה, נדלקות הנורות של חגורות הבטיחות וכל הנוסעים מתבקשים לחזור למקומם וייתכן ונלחצתם, או הייתם מוטרדים במהלך דקות ספורות אלה. אם תדעו מה שטייסים יודעים על תופעת מערבולות האוויר, תוכלו להישאר רגועים במצבים בהם הטיסה הופכת קופצנית.

מאת: Chris Cooke, אתר www.executivetravelmagazine.com

בכתבה זו:

גם טייסים לא אוהבים טיסה קופצנית

בגלל שאווירת מסתורין מסוימת אופפת את מקצוע הטייס, לאנשים הנפגשים עם טייסים יש שאלות רבות, שהיו רוצים לשאול אותם. שתי השאלות הראשונות שיישאלו, ככל הנראה יהיו: "על איזה קו את טס כרגע?" ו-"מה אתה יכול לספר לי על מערבולות אוויר, כדי שיהיו פחות מפחידות עבורי?". בעוד שתשובת הטייס על קו הטיסה הנוכחי שלו תשתנה לעיתים קרובות, התשובה על מערבולות האוויר תמיד תשאר זהה: "טייסים לא אוהבים טיסה באוויר קופצני ואנחנו עושים כל שביכולתנו להימנע ממנו".

עם זאת, לעיתים הדרך היחידה הביתה עוברת דרך אזור של מערבולות אוויר ואי אפשר להתחמק מהן. כיוון שכך, אספנו עבורכם מספר עובדות, שיעזרו לכם להבין איך תעשיית התעופה מתמודדת עם מערבולות האוויר ואילו גורמים נלקחים בחשבון, בכדי לשמור על תנאי טיסה אופטימאליים. למרות שאי אפשר ממש להימנע לגמרי ממערבולות אוויר, ידע על מקורותיו ושימוש בטכנולוגיה מתקדמת מאפשרים לנו לחזות בצורה מדויקת היכן הם נמצאים, בכדי לתת התראה מוקדמת, במקום להיתפס לא מוכנים.

עובדה 1: כיסי אוויר הם הגורם המוביל לתאונות לא-קטלניות מדי שנה.

בין השנים 1980 ל-2008, ה-National Transportation Safety Board (ארגון הבטיחות של כלי התחבורה בארצות הברית) דיווח על לפחות 298 פציעות חמורות, שנגרמו כתוצאה ממערבולות אוויר. מכלל 298 המקרים, ב-184 היו מעורבים דיילים ואילו ב-114 המקרים הנותרים היו מעורבים נוסעים, שמתוכם שלושה ספגו פציעות קטלניות. בעקבות חקירה מתמשכת, נקבע ששניים מתוך שלושת הנוסעים שנפטרו לא חגרו חגורותיהם, כאשר נדרשו לכך (השלט הואר).

מה זה אומר לגביכם: טייסים תמיד חגורים כאשר הם ישובים במקומם. אם טייס קם לשירותים – הוא לא נחשב כישוב בחזרה במקומו, עד אשר הוא נחגר. כלומר, אפילו אם השלט כבוי, כדאי תמיד לחגור את חגורת הבטיחות.

עדיף לחגור גם כאשר השלט כבוי. אילוסטרציה. צילום: איתמר ברק

עובדה 2: יש תופעות טבע גיאוגרפיות רבות היוצרות מערבולות אוויר. 

כתוצאה מהתלכדות מספר זרמי אוויר, זרמים העוברים באזורים הרריים ובקרבת פעילויות מזרימות חום אחרות, נוצר חוסר איזון אטמוספרי. למרות שמערבולות האוויר אינן תמיד פעילות, יש להן נוכחות מתמדת באזורים רבים, לכן תמיד קיים סיכוי שיווצרו בהם כאלו.

מה זה אומר לגביכם: טייסים בודקים את הנתונים המטאורולוגיים העדכניים ביותר לגבי האזורים בהם מתכוונים לטוס. כתוצאה מכך, מסלולי הטיסה מתוכננים בצורה כזו, שיוכלו להימנע ככל האפשר ממעבר דרך אזורים אלה.

עובדה 3: התכנסות האוויר בזרם הסילון מאפשרת תנאים לכיסי אוויר.

זרם סילון הוא זרם אוויר חזק, צר וגבוה, בו הרוח מהירה מחמישים קשר. בדרך כלל, הרוחות חזקות יותר במהלך חודשי החורף, מאשר בקיץ. כאשר טסים ממערב למזרח, מטוסי סילון בדרך כלל מנותבים אל תוך זרם הסילון או לידו, בכדי לנצל את הרוח הגבית שנוצרת. בהתאם, הטייסים ימנעו מלעבור דרך זרמי הסילון בטיסות ממזרח למערב.

מה זה אומר לגביכם: כאשר מתכננים מסלול טיסה, משרטטים אותו על תמונות גרפיות של זרמי הסילון. אם שני המסלולים מתלכדים – יתריעו הטייסים בפני הדיילים והנוסעים, שמתקרבים אל עבר מערבולת אוויר.

עובדה 4: "גל הרים" יכול ליצור מערבולות "אוויר פתוח".

"גל הרים" הוא שמה של תופעה בה קיימת תזוזת זרמי אוויר, העוברת מעל רכס הרים. "גל הרים" יכול לגרום למערבולות "אוויר פתוח" (Clear Air Turbulence), בגבהים של עד חמישים אלף רגל ויכול להשתרע על פני מרחק של כ-160 ק"מ, מכיוון ההרים והלאה. אם מסלול הטיסה שלכם חוצה רכס הרים, צפו למערבולות אוויר או, לכל הפחות, להיתקל ב"גל הרים".

מה זה אומר לגביכם: טייסים מסתמכים על המידע המועבר להם על ידי טייסים אחרים, הטסים במסלולים העוברים בקרבת רכסי הרים. דו"חות הטייסים האחרים מתריעים מפני אזורים בהם יש מערבולות אוויר.

טייסים מעבירים דו``חות בזמן אמת לשימוש השאר. אילוסטרציה. צילום: איתמר ברק

עובדה 5: טייסים מאיטים את הטיסה בכניסה למערבולת.

הצעד הראשון בו הטייס ינקוט כאשר נתקל במערבולת אוויר מתונה, הוא להאט את מהירות הטיסה למהירות המתאימה לכניסה למערבולת.

מה זה אומר לגביכם: דמיינו שיט מהיר בסירה, שנתקלת במים סוערים. הדרך בה הסירה תגיב לגלים, כאשר היא שטה במהירות, דומה לתגובת מטוס, שנכנס למערבולת אוויר. למרות שנדיר שמפגש עם מערבולות אוויר יגרום נזק כלשהו למטוס, קיימת אפשרות כלשהי שזה יקרה. הקטנת מהירות הטיסה מצמצמת את הסיכוי לנזק וגם מאפשרת טיסה חלקה יותר לנוסעים.

עובדה 6: מהנדסי חברות התעופה בודקים את שלדת המטוס.

בשנות השבעים המאוחרות, מהנדסי בואינג אימצו עקרונות של בקרת נזיקין, תוך שימוש בשיטות הנדסה עכשוויות, כדי לקבוע את היקף הבדיקות הנחוץ לשלדת המטוס ותדירותן. כיום, כל החברות המייצרות כלי טייס משתמשות בנהלים וטכניקות אלו, בעת תכנון מטוסים חדשים.

מה זה אומר לגביכם: בזכות עקרונות אלה, מכונאים יכולים להעריך עד כמה טוב שלדת המטוס יכולה לשאת את משקלה, גם במקרים של עייפות החומר, קורוזיה או נזק מתאונה ולשמור על שלמות מבנית, עד שיוכלו לתקן אותה. טכניקות אלה הגבירו את "חיי השירות" של כלי הטיס וצמצמו כמעט לחלוטין היתכנות של כשלים קטסטרופליים. התוצאה: כלי הטייס בו אתם טסים בנוי כמו טנק ויכול לעמוד בקלות בכל סוג של מערבולת אוויר.

עובדה 7 : מערבולות "אוויר פתוח" קשות לאיתור, אך המצב משתפר.

בערך ארבעים אחוזים מכל התאונות הנגרמות כתוצאה ממערבולות אוויר, נגרמות ב"אוויר הפתוח", כאשר אין גורמים מפריעים אחרים. לא ניתן להבחין במערבולות מסוג זה באמצעות מערכות המכ"ם הרגילות של המטוס, אך לאחרונה החל שימוש בטכנולוגיה חדשנית, המקלה על איתור המערבולות.

מה זה אומר לגביכם: הטכנולוגיה החדשה, (LIDAR (Light Detection And Ranging שמה, מותקנת בדרך כלל מתחת לחלקו הקדמי של המטוס ומשתמשת בשילוב של מכ"ם ולייזרים, בכדי שיהיה ניתן להבחין במהירות חלקיקי האבק באטמוספירה. חלקיקים אלה, משקפים אור וגם אנרגיית מכ"ם ובכך נותנים לטייסים התראה מספקת לגבי מערבולות ה"אוויר הפתוח". אמנם המכשיר מבחין באזור המערבולות רק ממרחק של 10-15 ק"מ, אך 45 השניות האלה מספקות את הזמן הדרוש לדיילים ולנוסעים לשבת במקומם ולחגור את חגורות הבטיחות.

45 שניות מספיקות להחזיר את כולם למושבים. אילוסטרציה. צילום: איתמר ברק

עובדה 8: טכנולוגיה מתקדמת מאפשרת חיזוי האזורים הבעייתיים

השימוש בלוויינים ובאמצעי מטאורולוגיה מתקדמים מאפשר לטייסים לחזות במדויק את האזורים בהם צפויים להיתקל במערבולות אוויר. הדו"חות המתקבלים ממטוסים שכבר נמצאים באוויר, תמיד נלקחים בחשבון כאשר מתכננים את מסלול הטיסה, כיוון שהם מספקים את הדיווחים העדכניים ביותר של מצב האוויר.

איך זה משפיע עליכם: גם במהלך הטיסה עצמה, הטייסים ממשיכים להעריך את מצב הטיסה ואת תנאי האוויר ומשנים את גובה הטיסה ומסלולה בהתאם, בכדי שהטיסה חלקה ונוחה ככל האפשר. כאשר נוח לכם – נוח לטייסים.

עובדה 9: טייסים נוטים לטוס מעל הגורמים המסכנים.

מטוסי סילון בדרך כלל טסים גבוה יותר מרוב גורמי מזג האוויר באטמוספירה, כאשר הדבר אפשרי. באופן כללי, ככל שכלי הטיס טס גבוה יותר, הטיסה חלקה יותר. יוצא הדופן, בהקשר זה, הוא טיסה דרך הטרופופאוזה (Tropopause) או לידה. זוהי שכבה דקה, המפרידה בין האטמוספירה לסטרטוספירה, בה מתקיימות רוב תופעות הטבע המטאורולוגיות. הטרופופאוזה נמוכה יותר בקטבים וגבוהה יותר באזור קו המשווה. שני שלישים מכל התאונות, שנגרמות כתוצאה ממערבולות אוויר, מתרחשות בגובה של מעל שלושים אלף רגל.

איך זה משפיע עליכם: כאשר מטאורולוגים ובקרי טיסה מתכננים את מסלול הטיסה, הם לוקחים בחשבון את האזור בו הטיסה עוברת דרך הטרופופאוזה ויוציאו התרעה לטייסים מפני מערבולות אוויר.

עובדה 10: מערבולות "שובל" החלו נחשבות מסוכנות רק לאחרונה.

מערבולות שנוצרות מאחורי המטוס (בשובל) לא נתפסו כמסכנות טיסה, עד שנות השישים המאוחרות. כלי טייס כבד עם מוטת כנפיים רחבה יצור מערבולות, בעיקר במהלך ההמראה והנחיתה ובמהירות איטית. הסכנה הגדולה ביותר היא כאשר נמצאים מאחורי כלי טיס גדול יותר, כאשר הוא מתכונן לנחיתה.

איך זה משפיע עליכם: טייסים ובקרים מודעים להשפעותיה המסוכנות של מערבולות ה"שובל" האלה. כתוצאה מכך, טייסים מתאמנים לעיתים קרובות בזיהוי הסכנות הקרבות ומתרגלים זאת רבות באמצעות סימולטורים. הדרך הטובה ביותר להתמודד עם מערבולות "שובל" היא פשוט להימנע מהן.


לתחילת הכתבה

כתבות נוספות מלמטייל ביזנס שיעניינו אותך:

סגור
0
×